דוד אבידן. רק האיש שבשיר

[ 348 ] שֶׁלֹּא אֶמְצָא, כַּנִּרְאֶה, אֶת רַגְלַי וְיָדַי . 229 ( מתוך "איהבנה" )  העדינות והמבוכה שיש בשורות המצוטטות הן מעניינו של אבידן השר, ולא של אבידן האיש החי, שלא הודה מימיו בפגם או בחולשה . אִם כָּכָה אָז אֵיפֹה אִמָּא שֶׁלִּי . אִם כָּכָה אָז אֵיפֹה אִמָּא שֶׁלִּי . אֲנִי רוֹצֶה לָטוּס גָּבוֹהַּ . אֲנִי רוֹצֶה לָטוּס גָּבוֹהַּ . ( מתוך "דיון דחוף" ) מי היה מאמין ? אפילו אבידן רוצה את אמא שלו . בתוך הלילה ההולך ומעמיק, אני קוראת וחושבת על אמא שלי . וכל קורא יש לו אמא . אלבר קאמי פותח את ספרו 'הזר' בהצהרה שכאשר מתה אמו לא הרגיש כלום . הקורא את ספרו שמתוך העיזבון, 'אדם הראשון', רואה שאותו סיפור מוקדם 'הזר' לא היה ולא נברא ואולי מָשָל היה . דוד אבידן התהדר בכך שכל שיריו הם טיוטה ראשונה . נניח שאמר אמת, ונניח שכל הסיפורים הנלווים היו חלק מן הדאווין . אבידן היה גדול בשירה בלבד . הדאווינים שלו היו מגושמים ולא פוריים . אני זוכרת שנזף בי על שאני מתחבטת ברשימות עיתונאיות ובודקת אותן פנים ואחור . הוא עצמו אמר שהוא מעביר את המאמר כולו בפקס, כולל החשבונית והמע"מ, בעשר דקות . אבידן הכול-י...  To the book