[ 274 ] המופלאה של אידיאליזם ונהנתנות . אנו לא באנו ארצה . אנחנו שיחקנו בארץ כבצעצוע וגם היא שיחקה בנו . לפעמים שיחקה באכזריות : עזריק 172 ארגמן מן הכיתה שלי נהרג במלחמת יום הכיפורים . הדור של הורינו ובני משפחותיהם שהצטרפו אליהם באיחור, וידידיהם וידידי-ידידיהם, רצו שנִּגדל שורשיים, נטולי עכבות, חד- לשוניים, ערמומיים וישרי-דרך כאחד, שלא נשתה ( אלכוהול ) , שלא נעשן ושנשמור על הטוהר המיני . אפילו כשהתחלנו לקצץ בעשרת הדיברות התייחסו אלינו הורינו בתערובת של הערצה וחשד . הרי לא היה להם איש זולתנו לתלות בו את חלומותיהם ולהתיש אותו בחרדותיהם . הדור האחרון לשִעבוד וראשון - שני - שלישי לגאולה החל לחוש בטעם של תרמית . למעשה איש מבינינו לא נשאר טהר-לב מלבד הרוגי מערכות ישראל ובמיוחד אלה שמתו בנעוריהם . לכאורה כולנו חופשיים כציפורים, אבל אפילו בינינו לבין עצמנו קשה לנו לבחון ביושר מי אנחנו . לא כולנו גיבורים . לא כולנו בנינו את הארץ . בוודאי לא כולנו היינו שלמים לא עִם ירושלים הבנויה ולא עִם תל אביב הבנויה . הפעם בנינו לעצמנו ערי מִסְכְּנוֹת, לא פיתום ולא רעמסס אלא מותגי דיור מושלכים זה על זה כבמחס...
To the book