אבל אֶת האדם הוא שכח

[ 212 ] לסורו וסיכם את מעמדם של יהודי הגולה במילים "לחיות במולדת בלי להזדהות עִמה או להשתמש בביתם של האחרים כמלון" . חלקו הראשון של המשפט הוא בעייתי, אבל חלקו השני הוא פשוט מטפורה לא מוצלחת . מולדת אינה בית כפשוטו, כי אם טריטוריה קיבוצית, המושתתת על הֶסדר יחסים בין תושביה . מי שמצטרף למדינה כלשהי אינו פולש לחדר השינה של תושביה ואינו משתמש אִתם בחדר האמבטיה הפרטי . מולדת איננה בית ואתה יכול לחיות שלושה דורות, או יותר, במולדתך ובכל זאת להיות חסר בית . לעומת זאת, אתה יכול להיות ספון בביתך ולהיות חסר תחושת מולדת . מולדת ופרטיות הם הפכים, ואי אפשר לתאר את היחסים בין אדם ומולדתו בדימוי הלקוח מתרבות הדיור . באשר להזדהות עם מולדת זו או אחרת, הגדרת היהודים בתפוצות כבלתי מזדהים עם מולדתם היא הגדרה גורפת ובלתי מדויקת . כל אדם מזדהה באופן ספונטני עם מולדתו, ומידת ההזדהות שלו תלויה קודם כל בכושרו להזדהות עם משהו שמעבר לו עצמו, והיא משתנה מפרט לפרט . מצד שני, מידת ההזדהות נקבעת על ידי תנאיה של האמנה החברתית הנהוגה במולדת . במדינה שבּה קיימת אטומיזציה חברתית, אף אחד אינו מזדהה עם אף אחד . אבל מה שמקו...  To the book