כפטריות אחרי המלחמה

[ 187 ] להציף את העיתונות במודעות שריריות על ממשלת הגטו וההנהגה הגלותית . המילה "גלותי" הפכה להיות אצלנו גרועה ממשומד וקומוניסט, ואני לתומי האמנתי שהוויכוחים על שלילת הגלות נסתיימו כאשר גמרנו לדוש בהם בבית הספר העממי . רמת הוויכוח הציבורי, שמעולם לא הרקיעה שחקים אצלנו, הגיעה לשפל מדהים . אדם שאינו שותף לחִנגה הלאומית, ויש לו ספקות לגבי יחסנו לערבים המשוחררים, מוקע מייד כ"מתוסבך" ודבריו משולים ל"תותים רקובים" ( שהם אחד הדימויים הוולגריים והמכוערים ששמעתי אי-פעם לגבי נושא כלשהו ) . שום אדם אינו נקי מחשש שהוא לוקה בתסביכים, וגם הדבקוּת בתנועה הניאו-משיחית למען ארץ ישראל השלמה אינה תעודת חסינות בפני תסביכים, ואם מבקשים להידבר, כדאי להימנע מגידופים . ובינתיים כל אלדד ומידד מתנבאים במחנה . פוליטיקאים מעלים על נס את קדושתן של שילֹה וענתות, והרב גורן מעופף בשמי הארץ הקדושה וחונך את הר סיני והר הבית . אותה שעה חונכים המוני בית ישראל את מערת המכפלה בהמון כריכים ופירות העונה . אחר כך הם פוקדים את השוק הקדוש של חברון ומשיגים בו חמישה קילו שזיפים בלירה ובתוספת חינם של סל נצרים . והארץ הקדושה משתרעת...  To the book