חיים מופלאים ואבודים: יצירתה של מרי מקארת'י

[ 151 ] בפרק האוטוביוגרפי "הדמויות מן השעון" ( מתוך 'זיכרונות נעורים קתוליים' ) , מספרת המחַברת : "סבי, באותה תקופה, נהג להביע תקווה שאהיה עורכת דין . אולם אני עדיין חלמתי להיות שחקנית, מילאתי תפקידֵי כוכבת בשלוש הצגות בית הספר, ובקיץ שלאחר סיימי את בית הספר על שם אנני רייט, שלחה אותי המשפחה לבית ספר דרמטי ( קוֹרניש סקוּל בסיאטל ) . [ . . . ] אולם השחקן שנישאתי לו אחר כך בא לחזות במשחק שלי וגילה לי את האמת : לא היה לי כישרון . עוד קודם התחלתי לחוש זאת בעצמי ; ללא ויכוחים נוספים ויתרתי אפוא על החלום שליווה אותי במשך שלוש-עשרה שנה . [ . . . ] תחת זאת התחלתי לכתוב, מה שלא היה עשוי כלל להתחרות במשחק, מבחינת משיכתו לגבי, — בעיקר, משום שעלה בידי ביתר קלות " ( ההדגשה שלי, ד"ר ) . ובמסה "דמויות בספרות" שבקובץ 'ההומניסט באמבטיה' היא כותבת : עניינים אלה ( ההשתייכות לתקופה ) הם מחוץ לשליטתנו ואינם תלויים ברצוננו . אני, דרך משל, הייתי רוצה יותר מכול לכתוב כמו טולסטוי ; נדמה לי שעדיין אני רואה לנגד עינַי משהו בדומה לעולם שראה טולסטוי ; אולם עטי, או מכונת הכּתיבה שלי, פשוט מורדים בי ; הם "רואים" באו...  To the book