'הטיסה לאראס' מאת אַנְטוּאָן דֶה סַנט־אֶקְזוּפֶּרִי

[ 138 ] בסגנון ראשית המאה . בשעה שש בבוקר היה הצלצול מחריד את הקטנים ממיטותיהם, וצר היה להם להיפרד מן החום ומחלומות הבוקר . זכותם היתֵרה של החולים — שהיו רשאים להישאר במעמקי השמיכה, ואֵם הבית הייתה מגישה למיטותיהם כוסות תה קמומיל . באחד הימים, כשנדבק בשיעול, ביקש גם אנטואן הנער ליהנות מזכויות החולים . שעת היקיצה עצמה הייתה מקסימה : אֵם הבית הגישה לו במיטתו את התה המסורתי, ומאוחר יותר הועבר עם שמיכותיו למרפאה . במשך כל שעות היום היה מאזין במיטתו לצלצולי פעמון בית הספר, לדומיית השיעורים ולהמולת ההפסקה . סמוך לצהריים ניעורה בו הכרה מציקה, שהחיים האמיתיים, חיים של חובה וחדווה, מתנהלים בחוץ בלעדיו . ועם זֵכֶר ילדוּת זה הוא שב ומסכם בלבו : כל טובה לא תצמח לאדם מגיחה שהוא מסרב ליטול בה חלק . קורות טיסת הסיור לאָרַאס הן תוכן ספר זה מאת אנטואן דה סנט- אקזופרי, שלא חזר לבסיסו מטיסת סיור ביולי 1944 . ספר זה נקרא מתוך חדווה סוערת או שאינו נקרא כלל . אין הקורא מסוגל להתעלם מאותו מאמץ מתמיד להגשים את החיים הגשמה נעלה, מאמץ המציין את דרך מחשבתו והתנהגותו של גיבור הספר . סַנט-אקזופרי, שהיה עֵד לפגעי ה...  To the book