'נציב המלח' לאַלבֶּר מֶמי

[ 129 ] בין הגזעים, הלאומים או הלשונות : גיבוריהם של הומרוס, סופוקלס, סרוונטס, שקספיר ודוסטויבסקי אינם מעוררים בי עניין אנתרופולוגי או היסטורי . או שהם נעשים ידידים, או שעולמם חולף על פנַי ומפליג הלאה, כאי נוסף אחד במסעו של אודיסאוס . הידידוּת הִנָּה בין היתר עניין של חיבה והערצה . אנשים מטבעם אינם דומים זה לזה, אולם גם אינם שונים במידה שאנו נוטים להאמין בשעות של ייאוש קיצוני . יש משהו משותף לפרומתיאוס ולהמלט ואפילו למלך ליר, חרף זִקנתו ועריצותו . בשעה שאני רוכשת ידידים אני רואה מהו הצד המשותף להולל ולפילוסוף . בלשון כללית מאוד ניתן לומר, שהמשותף הזה הִנו הסבל והגאווה . כשם שגיבור טרגי חי בעולמות העתידים לקום לאחר מותו, כן יש גם בגיבור המודרני מעין כוח מבקיע גבולות . הוא מבקיע את גבול תקופת חייו ; הוא מבקיע את המעגל הגיאוגרפי הצר, תמיד צר מדי, שבו אכל את ארוחותיו, טרח, פעל והתקיים . מעטים הם האנשים היודעים לשאת את סבלם ולהמציא לו ביטוי אומר כבוד . אחד המעטים, אולי היחידים, הוא אלבר מֶמי, סופר צרפתי יליד תוניסיה . בספרו האוטוביוגרפי לכאורה 'נציב המלח' מתאר ממי את ילדותו, נעוריו ועלומיו ...  To the book