הנפש התלויה על בלימה: 'בכפיפה אחת' מאת עמליה כהנא־כרמון

[ 117 ] ידועים ובלתי אפשריים במבט . הנער הקטן בסיפור "בכפיפה אחת" סר מדי פעם לחדרם של תיאו וברונו הסטודנטים, המסתופפים עמו יחד באותו בית שאין לעמוד על טיבו . "לא הבינותי לאנשים סביבי", הוא אומר, "לא יכולתי לנחש את אשר יאמרו, את אשר יעשו . עם זאת, מדוע חיי התלויים בשערה, תלויים היו בהם" ( 16 ) . ובדומה לזאת, נעימה ששון, התלמידה האוהבת את המורה יחזקאל דַּה-סילבה אומרת : "יש לי עוד חֶזיון תעתועים קבוע : בדרך כלל, אני יודעת שאתה ככל האדם . אבל לפעמים, וזה חזיון התעתועים, נדמה לי שאתה אחר . נבדל . מיוחד במינו . עוד שאלה אחת . רק אחת . המורה יחזקאל, אמור לי, האומנם אדם מיוחד במינו אתה" ( 143 ) . ובמקום אחר ( "פעמון הזכוכית" ) מסַפר בחור כיצד השיבה לו נערתו אהבה : "ובכן, לכאורה לא-כלום . רק בינתיים כמו הטלתי עצמי לשבט או לחסד . וראה זה פלא, גזר דיני יצא לחסד" ( 33 ) . עולמה של עמליה כהנא-כרמון הוא עולם של אקווריום, צלול ומצומצם, ושקוף עד לקצה מעמקיו . בתוך עולם זה נעים כאבודים גיבוריה הרגישים, המבקשים להם אחיזה קוסמית, כמעט דתית, בנפש אחת שמחוץ להם . התלות באותה נפש, הלובשת ממדי ענק, נדמית לה...  To the book