לשון דור ודור

[ 75 ] וההתהוות החייבת לחוּל על השירה לא פחות משהיא חלה על החיים . הוא מסתמך על תיאוריית הזמן החי של ברגסון ; אותו זמן, שהניסיון למדודו ולהטיל בו סדר מתכחש לעצם מהותו . אין בזמן יחידה אחת השווה לחברתה מבחינת תוכן ההתרחשות, ולכן הניסיון לשַוות לזמן מבנה אדריכלי הוא ניסיון הבא לשעבד את הזמן למושגים חלליים . לדבריו של זך יש להקדים אולי ולהזכיר את חלוקת האמנויות השונות לחטיבת אמנויות החלל וחטיבת אמנויות הזמן . חלוקה זו היא אמפירית ורעיונית כאחת . האמניות הפלסטיות ניזונות בעיקרן מאפשרויות החלל ואילו האמנויות הקוֹליות והתנועתיות חייבות לנצל את אפשרויות הזמן ולהסתגל למזגו הזורם . מובן שחלוקה פשטנית זו אינה מביאה בחשבון את יחסי הגומלין שבין אמנויות הזמן והחלל ואת טעמן ונטיותיהן של התקופות השונות בהיסטוריה . האמנויות הפלסטיות כיום נוטות יותר 51 ויותר לפצות את עצמן על היעדר ממד הזמן שבהן ; ציוריו של פּוֹלוֹק, למשל, הם דוגמה מעניינת לציור המסרב להיות נתפס תפיסה חללית בלבד . דוגמה זו, שנמצאה לי באקראי, רחוקה מלמצות את ניסיונות כיבוש הזמן או הפלישה אל הזמן מצד האמניות הפלסטיות . התפתחות הרומן כצורה...  To the book