|
|
איל ויצמן 334 ובכללן ארצות הברית וכן כמה מדינות אירופיות מאמצות פוליטיקה שברובה מכוונת נגד מיעוטים, פליטים ומהגרים ( בעיקר מוסלמים ) . 4 בתוככי המערכת הפוליטית בישראל, אין לעת עתה שום אופוזיציה רצינית לפרויקט ההתיישבות . הדיפלומטיה הבינלאומית כמעט אינה קיימת, ואין באופק שום ״תהליך שלום״ שביכולתו לאיים על הרחבת ההתיישבות . נציגים של תנועת המתיישבים נמצאים במוקדי הכוח בכל משרדי הממשלה ומנהלים לא רק את הכיבוש, אלא גם את הכלכלה ואפילו את המדינה עצמה . החולקים על ההתיישבות ניצבים כנגד להט פרנואידי וזעם צדקני, מוקעים כבוגדים, נמצאים תחת מעקב ואיומים ולפעמים אף נעצרים . אנשי ציבור, אפילו ראש הממשלה, מכריזים בגלוי על ארגוני זכויות אדם כעל ״איום אסטרטגי שלישי״ ( אחרי איראן וחיזבאללה ) ומציגים את הארגונים כסוכנים זרים ומרגלים, והכנסת מחוקקת חוקים שמטרתם לפגוע בעבודתם . ארגוני חברה אזרחית בינלאומיים הקוראים לחרם ולהימנעות משיתוף פעולה עם הכלכלה והתרבות הישראליות-אחד האמצעים להתנגדות להגמוניה הישראלית בדרכי שלום - הפכו ללא – חוקיים בישראל, פעילים זרים אינם מורשים להיכנס לתחומי ישראל ופעילותם צומצמ...
To the book |
|
|