פרק ד

מ ש נ ה א מסכת נדרים 195 המשנה שהאוסר על חברו "מאכל" מתכוון אף להנאת מאכל, ולכן אסור לא 2 הסוגיה בתלמוד הבבלי רק במאכל חברו אלא אף בכלים שעושים בהם מאכל . למשנתנו שואלת : "והא מן מאכל נדר" ( ולמה אסור לו להשאיל כלים שעושים בהם אוכל נפש ? ) , "אמר רבי שמעון בן לקיש באומר הנאת מאכלך עלי" ( לג ע"א ) . לפי הבבלי אין זה פירושה של המשנה אלא תנאי והגבלה הקובעים כי רק הנודר במפורש הנאת מאכל אסור לו לשאול מן המודר כלים שעושים בהם אוכל נפש . בפרק הקודם במשנה יא הוגדרה "הנאה" לצורך נדרי הנאה זה מזה רק כרווח נטו, ואילו מסחר בתשלום מחיר השוק אינו נחשב להנאה . לעומת זאת במשנתנו כניסה לחצר נחשבת ל"הנאה", אף על פי שאין בצדה רווח כספי . עצם זכות השימוש נחשבת כ'הנאה' . לפנינו עדות מרתקת להתפתחות התפיסה הכלכלית . בתפיסה הנאיבית שלפני תנאי שוק פתוח כל אינטראקציה כלכלית או חברתית היא בבחינת הנאה . כאשר מתפתח שוק פתוח הרי שעצם הפעילות ההדדית אינה מוגדרת עוד כ"הנאה", אלא אם כן יש בה רווח מוגדר . עם זאת, ברוב העדויות התנאיות כל פעילות 3 משותפת נתפסת כהנאה, והמשנה בפרק הקודם היא החריגה . "אוכל נפש" הוא מונח המ...  To the book