פרק ג

מ ש נ ה ד מסכת נדרים 155 במסגרת ההכרה ביהדות כדת לגיטימית, מעמד שהתערער בעידן גזרות הדת ולאחריו . כך גם מספר יוספוס על פריווילגיות שהעניקו השלטונות ליהודים 50 מעבר באפשרם להם להעביר בבטחה כספים ומתנות תרומה לבית המקדש . לצדדים הפורמליים, דומה שהשלטונות הכירו ברגישות היהודית למצוות ונמנעו 51 מלהפקיע פרי של תרומה . שהן של בית המלך – כאן מדובר במס מעובר אורח הטוען שהיבול שלו בא 52 קשה להניח שהמוכס לא ידע אילו אדמות מאחוזה ממלכתית השייכת לקיסר . הן אדמות המלך, אלא מדובר בסחורה שאין לה תו שיוך ברור . אף על פי שאינה שלהן – הנדר הוא נדר של שקר . הנודר אומר שאם הסחורה אינה של תרומה יבצע כך וכך ( או זה וזה יהא אסור עליו ) , ואינו צריך למלא את הנדר . בית שמי אומרים בכל נודרים חוץ מבשבועה – מותר לנדור בכל דבר ( נדר, קרבן, חרם וכו' ) , אך לא להישבע, ובית הלל אומרים אף בשבועה – דין שבועה כדין נדר . להלן נרחיב בכך . בית שמאי אומרים לא יפתח בנדר – מותר לו לקבל עליו נדר במקרה כזה, אך לא ליזום את הנדר . אם הגובה אומר שיידור לו מותר לו לנדור, אך לא לקפוץ ולנדב נדר, ובית הלל אומרים 53 בשבועה – שלוש נוסחא...  To the book