"אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד" (יז)

343 | פרק ד ' בדבר זה מגיע הסיפור לתכליתו ולמגמתו : הסיפור פתח בתקופת שמבריחה את הסיפור מקצה לקצה השופטים , ולאחר החמלה הפרטית ניתן להגיע למלכות . כשם שבתחילת הסיפור שובצו אלוזיות לסיפורי כך גם בסוף הסיפור משובצות כמה 201 , הנספח של ספר שופטים אלוזיות שנושאות את תודעת הקורא אל עבר פתיחת ספר שמואל כך למשל הצירוף 202 וללידת הנביא שעתיד למשוח את דוד למלך . יא , יב ( ' ) פס " יִתֵּן ה '" ברכת הפריון שאמרו הזקנים לבועז : החוזר ב וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת "— מהדהד את ברכת הפריון שאמר עלי לחנה ואכן , שתי ברכות אלו 203 ) שמ " א א ', יז ( , " שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּ וֹ יג ( . התממשו בזכות התערבות אלוהית מיוחדת ) שמ " א א ', יט ; רות ד ', הארמז הבולט ביותר לתחילת ספר שמואל משולב בתיאור השכנות כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה " את יחסי רות ונעמי : ) ד ', טו ( . מאחר שנושא ' הבן ' כה מרכזי בסיפור " לָךְמִשִּׁבְעָה בָּנִים טוֹבָה "— עלת רות שלפנינו , הדימוי שבחרו השכנות לתאר דרכו את מ . ראו שם הפניות למחקרים בעניין . כפי שכבר הוזכר במבוא . 201 סיום הסיפ...  To the book