בועז ונערו בשדה (ד-ז)

147 | פרק ב ' מקובלת ? האם הוא עושה כך בשביל לבחון את פעולת קוצריו מדי יוצר תחושה שלפנינו " וְהִנֵּה " קשה לדעת , אולם שילוב התיבה 46 יום ? מקרה לא צפוי . הדיאלוג שנמסר בתחילה בין בועז לקוצריו אינו משמש תפקיד חות העלילה . עם זאת , חשיבותו גדולה להבנת כלשהו בהתפת האווירה הכללית בשדה בועז וליחסיו של בעל השדה עם פועליו . בועז אינו פותח בהמרצת פועליו לעבוד מהר יותר , אלא בוחר לברכם ) ד ( . גם הדמות הקולקטיבית של הקוצרים " ה ' עִמָּכֶם " בשם ה ' : ים חשים בנוח מעוצבת כמי ששם שמים שגור בפיה . ניכר שהפועל ) ד ( . אולם מעבר לעצם עיצוב " יְבָרֶכְךָה '" ובטוב מול אדונם : הדמויות , הבלטת שם ה ' בשיחה שבשדה תורמת גם לפיענוח התמונה וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת " באופן רחב . הקורא פוגש בשני נתונים רצופים : — מפגש התרחש ' במקרה ' . ה " הַשָּׂדֶה לְבֹעַז / וַיֹּאמֶר לַקּ וֹצְרִים ה ' עִמָּכֶם ללא תכנון של הדמויות ויד ההשגחה נסתרת במיוחד במקום זה . שם שמים נוכח בשדה בפיהן של הדמויות ולא בפי המספר עצמו . יש ערך —" יְבָרֶכְךָה '"— לברכה שמברכים הקוצרים את אדונם נוסף : בפעם הקודמת בסיפור כשאחת הדמויות הזכירה...  To the book