דיאלוג שלישי (טו-יט)

105 | פרק א ' רות . בנאום הראשון אמרה כאן עומעם לחלוטין הפער הדתי בין הדוב ה ' עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי . יִתֵּן ה ' יַעַשׂ " נעמי : ) א ', ט ( . גם כשנעמי דיברה על " לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ והנה כאן , , הכלות ועל עתידן , השימוש היה בשם ה ' אלוהי ישראל העלאת הרובד 107 נעמי את פיצול הדתות בין הדוברות . לפתע מעלה התאולוגי למודעות הדמויות ולמודעות הקורא פועלת באופן כפול : ראשית , ייתכן שנעמי חושבת שבכך היא מבליטה מחיר נוסף שרות תצטרך לשלם במעבר לבית לחם . עליה יהיה לנטוש את עמה ואת תרומה להיגד זה אלוהיה , ומי ירצה לעזוב את אלוהיו ? שנית , יש ביחס לקורא העוקב אחר הדיאלוג . דברי נעמי אלו מכינים ומטרימים את מענה רות , העתיד להיעתר לדברי נעמי ; רות בדבריה , בנאום מיוחד במינו , תתייחס גם להיבטים הלאומיים והדתיים שבהצטרפותה לנעמי . ביטוי נוסף הראוי לתשומת לב בדברי נעמי הוא ההגדרה הכפולה . " הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ . . . שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ " ערפה כ ' יבמה ' של רות : של ( , " בִתִּי " נעמי אינה מכנה את רות בכינוי שקושר אותן יחד...  To the book