יחיאל דינור (קצטניק): על 'מות אלוהי הגלות'

163 | זםהעימות�התרבותי�והאנושי�בין�היהדות�לנאצי משמעית� - בתמונה �דו, �אם �כן, �העקדה �והצליבה �משתלבות שדמיון�ומציאות�משמשים�בה��,�מזוויעה�זו�שמצייר�קצטניק 45 . בערבוביה אח�ת��, �אותה �דמות �פרוזאית, ��ואווקא �הסנדלר ,�יהודי�הגלות�,�היה�לסמל�של�היהודי�באשר�הוא,�מני�רבים . �נחמן�ושל�משיח�בן�יוסף'�של �ר,�סמלו�של�הרבי�מאושוויץ ,�כולם �הולכים �לעקדה �על �המזבח �כשזעקתו �התמימה : ��המרשימה �והאבסורדית �של �הסנדלר �מקיפה �אותם ! " . �בטחו�בשם . . . �אל�תבכו,�יהודים" המאבק�הממשי�בנאצים ,�המתבונן �בחזונו �מן �ההווה�ומן �העבר �גם �יחד, �אך �קצטניק ל �את�הוא �שוא . �איננו�מוכן �להשל�ים �עם �מה �שרואות �עיניו עצמו�האומנם�עד�יין�מהווה�העקדה�אידאל�נשג�ב�וההקרבה� : טענות�אלה�מפנה�קצטניק�לרבי�משיליוו ? �משימה�דתית ,�רבי' . �מדוע�יודע�אינני�רק, �הכל�יודע�אני�הפעם ,�תודה�הלא' . �משיליוו�ברבי�אוחז�אני�ידי�בשתי�' ! ? מדוע �לתוך�עכשיו�שיעלה�הוא�עצמו�הגלות - שאלוהי, �רבי . ' . . . ןכמוזולמ�המשאית �ופני . �הענן�בתוך�מסתתרים�רואה�אני�אלוהים�פני . ��משונה�שחין�מנומרים� – �משיליוו�הרבי�כפני�אלוהים �אני�עכשיו ...  To the book