האדמו"ר מסלונים: "והמשכיל בעת ההיא ידום" – שתיקה לנוכח השואה

588 פרק אר בעה עש ר | דוקא ב גי� נור איות ה טרגדיה אי� בנמצא שו� מ לה מת אימה אשר דלה מדי היא . תוכל ל הביע א ת עומ ק הכא ב הצור ב בלב ב פנימה � השפה האנוש ית מכדי לבטא נכונה את מלוא האכז ריות הלא או ל תאר א ת גוד ל , טבעית שהוכ יחה המפלצת בצור ת אד� שנכחד מעל פני , חיד במינוהאביד ה של חיי דור של� והווי י לבו ומוחו של ה א ד� אינ � מסוג לי� לת פוס מ ה ה תרחש . האדמה כי הרגשות ה אנושיי� הטבעיי� ה � , אי� שו� ביטוי לכ�, כא� . אפסיי � מדי בשביל להרגי ש כאב בעל היק� ו עומק איו� כ זה , ( ג ', ויקרא י ) ' וידו� אהר � ' כדבר שנאמ ר , רק הדו מיה האילמת , מח� לבנו הרבה יות ר מכל שאר הביטויי�היא ה מבטאת את . שאינ� הולמי� ואינ � מהוו י� את הביטוי הנכו� בכגו� דא מסוגל היה לתת מבע ל כאבו של ', נביא ה , רק מק ונ� כיר מיהו , המקדש � ישראל בה תרגש עליו פורע נות חורב� בית �כלל מי ית� ראשי מי� ועיני מקור דמעה ואבכה את ח ללי ' : וכדבריו שבשר , המוגבלת , הדמעה הטבע ית ( . כג ', רמיהו ח י ) ' בת עמ י . וד� מז יל מעיניו אינ ה מתא ימה כדי לבכ ות א ת חללי בת עמ י כדי לקונ� בצ ו רה נכונ ה , דמעה ·Ó˜Â¯ , היה צו ...  To the book