ג. ייחודו של משה

פרק ד | 106 - גולה המוסרית אישית והס - הסגולה הרוחנית – שתי תכונות אלו 9 מכאן . יני למשה שהוא מוסיף על י אמורות למנוע את המוות . אופ – חברתית - יחוד השמימי י חוד בו נוקב ספר איוב : בעוד שהכתוב מבליט את הי הי רוחני בלבד ) " אם יעלה לשמים שיאו " ( , משה מצרף , על דעת עצמו , את ארצי ) " רצתי לפני בניך כסוס " ( . ואולי כוונת משה - חוד החברתי י הי וז : אף כי עליתי השמימה , מה שמקנה לי מעמד וייחוד , לא מנעתי לרמ אדמות לפני בניך . - י את עצמי מלרוץ על ברם משה מוסיף כאן טענה נוספת , מפתיעה : " לשוא " . מילה זו ית למערך טענותיו של משה . אפשר לומר כי תמכניסה נימה פחות סימפ ן בתחתית ההר . , עדיי הנוכחית כאן אנחנו פוגשים את משה בתחילת דרכו " לשוא " הוא מונח מהשדה הסמנטי הערכי , מונח הכולל ערך במובן איפה שכרי ? אם אמות , – וערך במובן תוכן . " לשוא ", טוען משה , מחיר הדגולים . וכי לכך י בלתי שום תגמול , שום שכר , על מעשיי מתברר שלא ק ברם למונח " לשוא " משמעות נוספת , עמוקה יותר : המוות ! אני ראוי ? יחודיים , מכל ערך י שגיהם הי את חייו , על הן הצפוי לו , טוען משה , מרוק שגים אלה חסרי תוכן סגולי עצמאי...  To the book