] 233 ] קינה רביעית : "איכה יועם זהב" ( פרק ד ) כב, ד-ה ) . הנביאים נהגו, על דרך ההפלגה, להשוות בתוכחותיהם את החטאים המוסריים והחברתיים של ישראל ויהודה לחטאי סדום, סמל הרִשעה והשחיתות במקרא, וניבאו לה סוף רע ומר בדומה לגורלה ( השוו יש' א, ט ; יר' כג, יד ; עמ' ד, יא ) . מאלפת במיוחד בהקשר זה נבואתו החריפה של יחזקאל, המאשים את ירושלים כי חטאיה כבדו מאלה של סדום ושל שומרון אחותה ( יח' טז, מ-סג ) . יש כאן תחושה שנבואות הפורענות של הנביאים התגשמו, והדברים נאמרים בנימה של מרירות, תוך השלמה עם מידת הצדק האלוהי . לדעת ראב"ע וקצת מפרשים עוון וחטא, בהקשר זה, מציינים עונש ( ראו להלן פס' כב, בפירוש ל"תם עונך" ) ; לפי זה משמעה של השורה יהיה : עונשה של ירושלים כבד מעונשה של סדום, וכוונת המשורר היא להביע תלונה ותמיהה על חומרת העונש . אולם משמעות משוערת זו של המלים חטא ועוון לא ניתנת להוכחה וודאית . ההפוכה כמו רגע – סדום נהפכה בן רגע ( בר' יט, כא, כד-כה ; דב' כט, כב ועוד ) ולא סבלה סבל ממושך כמו ירושלים, ומכאן ניתן להסיק כי חטאה היה קל מחטאה של ירושלים . ולא חלו בה ידים – לא פגעו בה ( בסדום ) ידי אויב...
To the book