פרק שלושה־עשר תקומה אישית ולאומית

292 פרק שלושה-עשר והצטרפו שם לאוניות של עלייה ב' . אבל אלפים רבים מצאו עצמם נשארים בשוודיה, כנראה לצמיתות . צופיה הייתה מהראשונות שיצאו מהמחנה והשתחררו מהתלות המוסדית כדי להסתדר לבד . על איזה עתיד היא חלמה ? אולי על כלום, רק על הצורך להמשיך הלאה . האם היו לה חלומות על חיי קיבוץ עם הווי "חלוצי", ערבי הקראת שירים של פושקין ושל טשרניחובסקי ודיונים על עתיד העם היהודי והחברה האנושית, כמו בתנועת הנוער בפולין ? אין להניח . אולי היא רק רצתה לעזוב את ההמולה והרעש של אלף ומאה הנשים בדוברסטורפ ולקבל קצת שקט, קצת מנוחה . ושמא היא כבר התחילה לחשוב על הצעד הבא, הגשמת חלום נעוריה ללמוד הנדסה אזרחית ? רבים עדיין לא שאפו להגשים את החלומות האישיים שהיו להם "לפני", והיו שבכלל לא חלמו יותר : " שוודיה ! אפשר לנסוע לשוודיה ! את לא נוסעת לשוודיה ? את לא נוסעת לשוודיה ? כן, למה לא, זה כבר לא משנה, שיהיה שוודיה . ברביעי ביולי הגעתי עם צרור קטן לארץ לא נודעת . אישה בשערות שיבה לבושה במדים של יחידת המתנדבות לצבא לקחה את הצרור ועזרה לי לרדת ליבשה . עזרו לי ! מישהו לא יהודי עזר לי, ליהודייה צעירה ! לקח זמן להבין ש...  To the book