פרק רביעי נווה מדבר אנושי?

נווה מדבר אנושי ? 77 עד אפס מקום ומעבר לכך . בכל אוטובוס היה ספסל ישיבה אחד לאורך הקיר וכמה אלונקות לפינוי החולות קשה . יתר הנשים ישבו על ספסלי עץ ניידים . שלושים עד ארבעים ניצולות הצטופפו באוטובוסים קטנים שנועדו לכל היותר לעשרים אנשים . הצפיפות, הסירחון הקשה והאפלה הפכו את שעות הנסיעה הארוכות בדרכים משובשות תוך מפגשים עם כלי צבא גרמניים נמלטים לסיוט עבור הצוות : שני נהגים, וקצין SS מלווה . חלק מהשיירות עצרו בגבול שבין גרמניה ודנמרק, שם קיבלו הניצולות אוכל ושתייה ממתנדבות דניות ולנו באסם בין חבילות הקש . היו שהתפתלו מכאבי בטן ושלשולים כל הלילה, בעקבות האכילה . מהגבול היו שהמשיכו ברכבת דרך קופנהגן והיו שהמשיכו עם האוטובוסים עד המעבורת שהעבירה אותם לשוודיה . שומרי SS-ה הסתלקו ברגע שהשיירה עברה את גבול דנמרק, שבאופן רשמי עדיין הייתה כבושה בידי הגרמנים ותחת שלטונם של משתפי פעולה דנים . ובכל זאת התנהגה האוכלוסייה במידה רבה כאילו המדינה כבר השתחררה, ולא צייתה להוראות המשטרה הדנית הנאצית שלא להתקרב לאסירות ולא לתת להן מאומה . חלק גדול מהעדויות מתארות את קבלת הפנים הלבבית שקיבלו הניצולות אחרי ...  To the book