פרק שמונה־עשר חוכמה

חוכמה 139 גוטמה גם לא ניסה לנחם אותו כפי שהיינו מצפים, בדברים הנוגעים לנשמה נצחית שאיננה נתונה לבליה . אין לכך זכר במה שלימד הבודהה . הוא בכלל סירב לעסוק בשאלות מטאפיזיות כמו נצחיות וסופיות העולם, גוף ונשמה, או קיום אחרי המוות . כל אלה היו בעיניו חיצים מילוליים שזורעים ריב ומדון . הזכרנו כבר שבמקום זאת הוא דרש כי ששת החושים שלנו הם "הכול", ומלבדם אין דבר שאפשר לדעת : "נזירים, אני אלמדכם על הכול הקשיבו לזאת . ומהו הכול ? העין והצורות, האוזן והצלילים, האף והריחות, הלשון והטעמים, הגוף ותחושותיו, התודעה והתופעות המנטליות . זה נקרא הכול . אם מישהו יאמר כך : לאחר שידעתי את כל זה, אדע 'כול' אחר — זו התפארות ריקה מצידו . אם יישאל על כך, הוא לא יוכל להשיב, ובנוסף הוא יתרגז . מדוע ? היות שזה אינו במסגרת הבנתו והישג 47 ידו . " כלומר, אנו מגולמי גוף, מכך אין מנוס, ואפילו התודעה תלויה בגוף ומתהווה יחד עימו . כך, דרשה שעוסקת באימון התודעה בהיספגות מדיטטיבית מסתיימת באמירה על מי שחווה התעלות רוחנית שכזאת כמי שיודע את גופו ופגיעותו, ויודע שתודעתו תלויה בו : "הוא מכוון את תודעתו כלפי ידיעה ותובנה, והוא...  To the book