פרק שבעה־עשר אכפתיות

132 פרק שבעה-עשר יכולים להבין זאת, וכשאנחנו סובלים הם יכולים להבין זאת . אמפתיה היא מרחב תודעתי שבו אנו מתעלים מהעצמי הקטן ויכולים להתבונן בחוויותינו בהשתוות נפש, לחמול או לשמוח לפי העניין . הנטייה שלנו לאחוז בדברים שכבר אינם, יוצרת אשליית שווא וניסיון נואל לשלוט בדברים שאינם ניתנים לשליטה . הנטייה שלנו להתנגד לדברים שקורים ואינם לרוחנו, גורמת מתח ותסכול מיותרים . הדרשה אודות הזקנה, אחד הטקסטים המוקדמים ביותר המיוחסים לגוטמה, מצביעה על הפן הטראגי הזה של חוויית הקיום האנושית . אנחנו סובלים מהדברים שאנו מחזיקים בהם כשלי, כולל עצם חיי, מכיוון שטבעם להשתנות : "חיינו קצרים ביותר . האדם מת בן פחות ממאה שנים, וגם אם חי יותר הוא מת מזקנה . אנשים סובלים ביחס למה שהם מחזיקים בו כ'שלי' שהרי הדברים שמחזיקים בהם אינם נצחיים . . . . הכמהים לדבר בו הם מחזיקים כ'שלי', לא נוטשים סבל, מכאוב וקנאה . לכן החכמים, לאחר שוויתרו על השייך להם, 42 מהלכים ברואם את השקט . " אנו יכולים לראות את הטרגדיה שבתודעה הכוזבת, הנאחזת בעצמי משתנה, בחמלה רבה ובמחילה גדולה על היותנו בני אדם — פגיעים, פגועים ופוגעים . החוכמה ב...  To the book