פרק שמיני בדידות

62 פרק שמיני אינם מוצאים בנו עניין, או נרתעים מקשר איתנו . בדרך הטבע אנחנו גם מתייתמים בהזדקנותנו . החוויה של מות הורינו ממחישה עד כמה אנחנו לבד בעולם . ללא הורים אנחנו נותרים גלמודים, וזה לא משנה מה הגיל שלנו . גם בגיל שישים ושבעים אפשר להרגיש נטושים ונעזבים כשההורים הולכים לעולמם . בין אם אנו קשורים בטוב להורינו ובין אם לאו, בין אם היו עבורנו משען ובין אם לאו, לכתם לרוב מותיר חלל רגשי של אובדן וחוסר ביטחון . החיים שלנו נמשכים, אבל משהו עמוק השתנה . אנחנו לבד . ומן הון להון גם בני דורנו, אחינו, קרובינו וחברינו, מתכנסים בתוך עצמם והולכים אף הם לעולמם . וכך אנו מתרחקים ומתנתקים . אם אנחנו מתגוררים לבד, ייתכן שיעברו ימים שלמים מבלי שישימו לב אלינו . לפני שנים, הובילה אחת מקופות החולים תהליך משתף בעיר גדולה, כדי לברר את הצרכים של הזקנים חברי הקופה . יום אחד חייגה המארגנת למספר טלפון של אחד המשתתפים, אך היתה טעות במספר . כשהבינה שהגיעה למספר אחר, היא התנצלה על שהטריחה את מי שענתה, גם היא אישה זקנה . האישה אמרה לה, "את לא צריכה להתנצל, להפך, כמה טוב שהתקשרת, כבר כמה ימים שאף אחד לא צלצל . "...  To the book