|
|
42 פרק חמישי אבל אפשר גם לגזור מהם פרוטוטיפים של דמויות אנושיות מוכרות . הרוחות הרעבות הן אותם אנשים שאינם יודעים שובע . ואילו אלים הם אלה שהכול אצלם טוב . הם חיים בגן עדן, שותים מן הנקטר של האושר, נטולי צרות בעולם שמיטיב עימם בבריאות, במשפחה ובעושר . אבל אולי קצת משעמם להיות אל . וצריך להיוולד כאדם כדי להתעורר . יש משהו יקר ערך בחמיצות של אי-הנחת שאנחנו חווים כבני אדם, שממנו אנחנו לומדים כיצד לפגוש את החיים ביצירתיות, ומהו אושר . כי אושר הוא תמונת ראי של סבל . איך היינו מזהים שאנחנו מאושרים אם לא היינו מתייסרים מדי פעם ? הכול יחסי . לכאורה נעים יותר לפגוש את האושר . אבל על יוצרים גדולים אומרים שהם יצרו מתוך התייסרות, ואילולא הקונפליקט הפנימי לא היתה נולדת יצירה . ולפעמים השיעורים החשובים ביותר נלמדים דווקא מתוך קושי . אנשים צומחים מתוך קושי . כך שאם בהזדקנות יש אי-נחת, סבל ומצוקה, נוכל לראות בה הזדמנות פז להתפתח ולמצות את הפוטנציאל הגלום בנו כבני אדם, לממש את החוכמה שמבשילה עם הגיל כדי לטפח את הממדים הרוחניים של חיינו כיצורים בעלי הכרה, ולהיטיב ביחסים שלנו עם הזולת . הנה דווקא סופיותנ...
To the book |
|
|