פרק שני השתנות

26 פרק שני הפנימית אין בכלל תחושה של גיל כרונולוגי, המחושב לפי המספר שרשום בתעודת הזהות . ועדיין אני משתנה ואני מזדקנת . יושבת לצרכי על האסלה, מפשילה מכנסיים, ורואה פתאום רגליים של זקנה . נימי הדליות בשוקיים מתפשטים, ונקבוביות העור של הירכיים מנוקדות באדמומיות . רגליים של זקנה, אני חושבת לעצמי . והנה גם העור מתייבש ומתקמט ויש כבר בהרות על אמות הידיים . הנטייה הטבעית שלי היא להפנות את המבט . קשה לי לראות את הזקנה שלי . אני לא רוצה להסתכל לה בעיניים . אני מפחדת מהשתנות כי מן הסתם עלולים לפקוד אותי דברים לא נעימים, ולבטח אצטרך להיפרד מדברים אהובים . גיל 60 של היום, אומרים, הוא ה- 40 של פעם . חבר אחד אמר לי : "אז מה אם יש לי שיער אפור ? מעולם לא הרגשתי כל כך נמרץ, ועסוק בטוב . " אחר אמר : "אף פעם לא הרשיתי לעצמי להיות כה מאושר . " אכן זקנה צעירה של רבים בימינו מבורכת בבריאות וברווחה, אבל אמירות כאלה מכילות בחובן קורטוב של התכחשות — אם אני לא מרגישה זקנה, אז אני לא זקנה . ולא כך הדברים . גם אם אני בריאה, גם אם אני חטובה, גם אם אני מתלבשת לפי צו האופנה, עדיין אני זקנה . כן, אני אומרת, זו זקנ...  To the book