עבור תאוריה של הישרדויות אין לא הרס רדיקלי ולא גאולה סופית. דימוי לעומת אופק

75 מולו לא יהיה אפשר לשקוע זמן רב באשליות, משום שהוא ייעלם בקרוב ) ובין תפיסתו כאופק ( הקורא לאמונה חד- צדדית, בעלת אוריינטציה מסוימת, הנתמכת על- ידי המחשבה על מֵעבר נצחי, גם אם כזה שממתין לתמיד העתידי שלו ) . הדימוי אינו משהו גדול : שארית או סדק . תאונה של הזמן העושה אותו לרגע נראה לעין או קריא . 36 ואילו האופק מבטיח לנו את ההכול, חבוי תמיד מאחורי "קו" גדול וחמקמק . "אחת הסיבות שבעטיין אני ממשיך להסתייג מכל סוגי האופק", כותב דרידה ב תוקף החוק , "למשל הרעיון הרגולטיבי הקאנטיאני או ביאת המשיח, או לפחות הפרשנות הקונבנציונלית שלה, היא בדיוק העובדה שהם אופקים . אופק, כפי שמעיד שמו היווני, הוא בה בעת פתיחות וגם גבול לפתיחות, המגדירים התקדמות אינסופית או ציפייה" . 37 מורכבות הגותו של אגמבן נעוצה אולי בכך שפעם אחר פעם מתערבבים או מתחברים אצלו בגניבה המשטר של הדימוי והמשטר של האופק, כאילו הראשון — שהוא משטר אמפירי של התקרבות ואומדנוּת מקומיוֹת — לא נועד אלא לשחרר את המרחב העצום של האחרון, משטרו של הרחוק, של השיא, של המוחלט . כקורא של בנימין, אגמבן הוא פילוסוף של הדימוי ( קצת כמו פאזוליני שבונה...  To the book