|
|
69 ארבעת הדימויים שחולצו מהממשי של אושוויץ מדגימים היטב את המצב הפרדוקסלי הזה : ה מידיות של המונאדה ( אלה הן תמונות בזק, כמו שאומרים, "הנתונים הבלתי אמצעיים" והאימפרסונליים של מצב זוועה מסוים שקוּבע על ידי האור ) וה מורכבות של המונטאז' האינטריסי ( הצילום הצריך מן הסתם תכנון קולקטיבי, 7 וכל רצף בונה תשובה ספציפית למגבלות הנראוּת : חילוץ "חיזוי", הדימוי תוך הסתתרות בתא הגזים, חילוץ הדימוי תוך הסתרת המצלמה ביד או בבגד ) . אמת ( אין עוררין על כך שאנחנו נמצאים כאן כבעין הסערה ) ו עמימות ( העשן מסתיר את מבנה הבורות, תנועת הצלם גורמת לכל מה שמתרחש בחורש הלִבנים להיראות מטושטש וכמעט בלתי מובן ) . אכן, המשטר הכפול הזה של כל דימוי הוא בדיוק מה שמטריד תכופות את ההיסטוריונים וגורם להם לדחות "חומרים" כאלה . אנֶט ויוויורקה דיברה נכוחה על אי-האמון שמעוררות אצל ההיסטוריונים עדויותיהם הכתובות או המדוברות של הניצולים : העדויות הן מטבען 8 היחס שלהן לאמת שעליה הןסובייקטיביות ונוטות לאי-דיוקים . מעידות הוא פרגמנטרי ולא שלם, אבל הן אכן כל מה ש"עומד 9 לרשותנו" כדי לדעת וכדי לדמיין את החיים במחנות הריכוז מבפנ...
To the book |
|
|