וְהָרְאָיָה – זֵר פִּרְחֵי רֹתֶם

המשך בעמוד הבא אב תשע"ט / גיליון 84 / מבט מל"מ / 41 וְהָרְאָיָה – זֵר פִּרְחֵי רֹתֶם / טוביה סולמי חופשית . אבל הסבירי לי משהו . כעת את זהירה מאד, אבל לשבת כל היום בכניסה לממשל זה לא היה מסוכן ? ! " "לא הייתה לי ברירה, ובלאו הכי אף אחד לא יכול לזהות אותי כשאני רעולת פנים . אני משבט הַמְּלֵיחַאת ואתה עצרת לפני כשנה את בני היחיד . " היא לא אמרה את שמה ולא שאלתי . "נכון, לפני כשנה עצרנו חוליה של צעירים מהשבט שלכם שעשו פיגועים והניחו מוקשים, ולאחרונה הסתיים משפטם וכולם נידונו למאסר שנים רבות . הם גרמו נזקים ונעשה להם משפט צדק . אז על מה את מתלוננת . למה לא שמרתם על ילדיכם לפני כן ? ! " הקדמתי והתרסתי כנגדה . "אתה צודק במה שאתה אומר על החבורה . הם פעלו בניגוד לרצון הוריהם ואתם פעלתם בצדק, אבל אתה טועה לגבי בני . הוא חף מפשע ובאתי למנוע אותך מלעשות מעשה עוול, וגם אללה לא מקבל זאת . " אנחנו, הישראלים, לא מבחינים בדרך כלל בין הקבוצות השונות באוכלוסיה הערבית ומתייחסים אל כולם בחשדנות . גם את הבדואים אנו רואים כקבוצה אחת ולא מבחינים בין המטות והשבטים השונים ולא מעלים אנו על דעתנו שיש ביניהם הבדל...  To the book