|
|
136 | פרק ראשון אבי זלה"ה בשם אפיקומן שהוא אפיקו מ"ן, בברורים שנעשים ע"י המצוות של 219 זאת הלילה, ודברי פי חכם חן . ועוד נ"ל בס"ד טעם למספר צ' כמנין מים אשר חשבו המצריים שיכולים לאבדם במים, וכמו שאמרו רז"ל ( סוטה יא ע"א ) על פסוק "הבה נתחכמה לו" ( שמות א', י ) , 220 ונרמז זה בשם מצרים שהוא אותיות : צר מים . ברם הא קשיא [ = אבל הדבר קשה ] , כי ישראל כשיצאו ממצרים כתיב בהם "כשש מאות אלף רגלי" ( שמות י"ב, לז ) , ואם כל אחד היה לו צ' חמורים לובים מהיכן הביאו כל כך חמורים שעולים למספר גדול ועצום מאד שאין הדעת סובלו ? ואם נפרש הכוונה על כל בעל הבית ובעל הבית דווקא, ולא קאי אקרקפתא דגברי [ = ולא על כל ראש ] גם כן הוא דבר גוזמא ! ואם נפרש לשון גוזמא, שכן דברו חכמים [ לעתים ] בלשון גוזמא, למה נקט מספר תשעים ? ונראה לי בס"ד, הכוונה לקח רכוש ששווה ערכו משוי צ' חמורים לובים טעונים מכספא ודהבא [ מכסף וזהב ] . אי נמי [ = או גם, אפשרות נוספת ] , דקאי על הגדולים והשרים שהם ראשי המשפחות . ואמר כספא ודהבא, הרכוש מכנים אותו בשם כסף וזהב, כמו שכתוב ( תהלים ק"ה, לז ) "ויוציאם בכסף וזהב", כמו שקורין כל הסעו...
To the book |
|
|