|
|
88 | פרק ראשון רבא למד על התנהגותו של יתר, אביו של עמשא שיהיה מאוחר יותר שר צבאו של דוד, מכך שבדברי הימים הוא מכונה 'יתרא הישמעאלי', למרות היותו 'יתרא הישראלי' . לפי ההסבר של רבא הוא זכה בכינוי זה משום שפעם אחת, בדיון על ייחוסו של דוד, הוא חגר את חרבו כישמעאלי והכריע בכך את הדיון . רי"ח רואה לנכון להסביר מה מיוחד באופן שבו ישמעאלי חוגר את חרבו, ומדוע זה רלוונטי למעשה . בן יהוידע ברם הא קשיא לי באומרו חגר חרבו כישמעאל , דמשמע שבני ישמעאל משונים בחגירת החרב מאדום ושאר אומות, ומה שינוי יש בזה, הלא הכל חוגרים החרב באופן אחד, ואין שינוי בזה בין אומה לאומה ? ונ"ל בס"ד, כי אדום וכל האומות חוגרים חרב ארוך עליהם, שהוא משתלשל ויורד מן האזור עד סוף קומתם בגלוי, וגם בני ישמעאל יש להם חגירת חרב כזה . אך בני ישמעאל רובם נושאים חרב אחר קצר שקורין אותו בערבי כ'נג'ר . 126 וזה אין דרכם לתלות אותו על גופם, אלא תוחבים אותו בין הגוף ובין האזור בתוך נרתק שלו, והוא קצר וראשו חד, והורגים בו בדקירה שדוקרים אותו בגוף האדם . ורובם של ישמעאלים נושאים חרב זה שקורין כ'נג'ר, אך האדומים אין דרכם בחרב זה, אלא רק בחרב ...
To the book |
|
|