|
|
34 | פרק ראשון רב קטינא הוה קאזיל באורחא, כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא גנח גוהא . אמר : מי ידע אובא טמיא האי גוהא מהו ? רמא ליה קלא : קטינא קטינא, אמאי לא ידענא ? בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא ( ברכות נט ע"א ) . תרגום : רב קטינא היה מהלך בדרך, כשהגיע לפתח של בעל אוב אירעה רעידת אדמה . אמר : כלום יודע בעל האוב רעידה זו מה היא ? הרים לו את קולו : קטינא קטינא, למה שלא אדע ? בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם [ הוא ] מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, וזאת הרעידה . בהבנה פשוטה, רעידת האדמה מתפרשת כביטוי לצערו של הקב"ה על חורבן בית המקדש והזדהותו עם צער הגלות של ישראל ; ה'דמעות' של הקב"ה הן דימוי פיוטי 11 הזוהר מזכיר לא פעם את המוטיב של הדמעות של הקב"ה היורדות להזדהות זו . לים הגדול, ומפרש אותן כסימן להמתקת הדינים והתגברות מידת הרחמים : אמר רבי אלעזר : בא וראה רחמנותו של הקדוש ברוך הוא, כשהוא מרחם על ישראל כופה למידת הדין ומורידה ומרחם עלי...
To the book |
|
|