כותבים היסטוריה ועושים היסטוריה

פעם . בעוד בעולם העתיק היה ההווה תמיד הילוך חוזר של העבר, היהודים המציאו היסטוריה ליניארית . חשיבות העבר עבורם איננה רק משום היותו דוגמה להבנת ההווה, אלא מאחר שהוא חלק מ"מסע אבותינו" שהביא אותנו עד הלום ואשר דרכו ניתן לחשוף את השליחות ואת הייעוד ההיסטוריים . מסיבה זו עסקו היהודים בתיעוד קפדני של הגנאלוגיה המשפחתית . תומס קָהיל כתב בספרו רב ‑ המכר "מתת היהודים", כי עם ישראל הוא שפתח את האפשרות שאל תוך ההיסטוריה ייכנס מדי פעם משהו "חדש", ואף קיבל בברכה את אלמנט ההפתעה . בכך "חתר באופן רדיקלי תחת כל תפיסות העולם העתיקות" . לדעתו היהודים, בתקופת ריבונותם העתיקה, היו "העם הראשון שחי - ברמה 5 הפסיכולוגית - בזמן אמת" . עם היעלמות המדינה היהודית העתיקה הקיץ הקץ גם על כתיבת ההיסטוריה היהודית . לאחר חורבן בית שני ומאז כתיבת ההיסטוריה של יוסף בן מתתיהו, מצאו היהודים בתורה את כל ההיסטוריה שיש לה חשיבות . ההיסטוריון היהודי ‑ איטלקי ארנאלדו מומיליאנו כתב כי "להיסטוריה לא היה מה להסביר, ולא הרבה לגלות לאיש שהגה בתורה יומם ולילה . התורה, לא זו בלבד שערכּה תמידי, אלא שגם השפעותיה קבועות", ולכן היא האמת...  To the book