משותף בין יהדות דתית ‑ קהילתית ובין גרמניוּת, שהיא שילוב של פרוטסטנטיות, ליברליזם, רציונליזם ולאומית . את יצירת הסינתזה, הבלתי ‑ אפשרית לכאורה, בין עבר והווה, תבונה ורגש, נצרות ויהדות, ובין תרבויות של לאומיות שבטית המבקשת לתחום את עצמה בערכים אזרחיים אוניברסליים, נטל על עצמו משה מנדלסון, שנודע בכינויו "סוקרטס הגרמני" . מנדלסון, בכתביו ובחייו האישיים, משקף את הדרמה היהודית הכואבת של המעבר מהעולם הישן לעולם החדש . מפעלו האינטלקטואלי וניסיונו לעצב יהדות חדשה, המשלבת בין ההלכה היהודית ובין עולם הערכים והקטגוריות של הנאורות והלאומיות בגרמניה, היו מפעל ענקים של יצירה הגותית וספרותית של יהודי אחד, "שהרי לא היו באותם הימים באירופה אנשים נוספים מישראל שהשתתפו בספרות אירופה ובתרבותה 20 השתתפות שיש בה ממש" . מנדלסון הפיח רוח חיים בטקסטים עבריים עתיקים וזכה לתהודה עצומה ולהערצה בקרב גדולי ההוגים בתקופתו, לרבות עמנואל קאנט . הוא היה מקור השראה והשפעה על פון דום ( שכפי שראינו כתב בשבח האמנציפציה ליהודים כ"בני אדם" ) , ויהודים רבים ראו בו מעין משיח מודרני שיוביל אותם לארץ 21 אך גם הביקורת לא איחרה לב...
To the book