|
|
לשליטה ריבונית יהודית בארץ המובטחת . בריתו של האל עם אברהם נועדה לעשות את העם היהודי ל"גוי גדול", "מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד ‑ הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר ‑ פְרָת" 57 חזון זה בא לידי מימוש בזמנם של עזרא ונחמיה, כאשר ( בראשית טו : 18 ) . העם היהודי היה מפוזר בכל המזרח הקדום עם מרכז פולחני מתחדש בירושלים, בלי שתהיה לו שליטה ריבונית לאומית ביהודה . עניין השליטה הריבונית הלאומית איבד אפוא מכוחו בעקבות חורבן בית ראשון וגלות בבל . אמנם המכורה נשארה חשובה כמרכז פולחני, שבו בית המקדש נשלט על ידי "כתר הכהונה", להבדיל מ"כתר המלכות" הריבוני . אך שאלת הריבונות היהודית במולדת כשאלה פוליטית ריאלית, כמו גם הצידוק הדתי שלה, היו משניים בתקופת עזרא ונחמיה, פקידי השלטון הפרסי . סוגיית הריבונות ושלטון יהודי עצמי תעלה מחדש רק בתקופה ההלניסטית, במאה השנייה לפני הספירה, לנוכח היחלשותה של האימפריה היוונית ‑ סלווקית . בתקופה זו קמה המדינה החשמונאית, מעין תיאוקרטיה יהודית בשילוב בין "כתר 58 המלוכה" ו"כתר הכהונה" - שבשניהם אחזו במקביל בני משפחת החשמונאים . חוקר תקופת בית שני אוריאל רפפורט מסביר, כי "מתקופת שיבת ציון וב...
To the book |
|
|