הפרדיגמה הציונית ורעיון שלילת הגלות

איך ניתן לאמץ זהות אתנו ‑ תפוצתית ( פרטיקולרית ) בעולם מהפכני, אוניברסלי ואוטופיסטי, תהה לנין, מחולל המהפכה הקומוניסטית, בביקורתו נגד הבונד . שלילת הגלות היתה התשובה הניצחת של הציונות המדינית לכל הפתרונות התפוצתיים . מאז טענו פינסקר והרצל כי "אם חפצי חיים הם, חייבים [ היהודים ] 24 לסטות ממנהג אבותיהם, לחיות בקרב עמים אחרים ולהקים מדינה משלהם", הגדיר המושג "שלילת הגלות" את התודעה הלאומית של היהודים . אמנון רז ‑ קרקוצקין כתב, כי "התודעה ההיסטורית הציונית שבמוקדה שלילת הגלות גורסת רציפות בין העבר הקדום - אשר בו התקיימה ישות המוגדרת כריבונות לאומית - ובין ההווה, הנתפס והרואה את עצמו כחידושה של אותה ישות" . הוא הוסיף כי לשלילת הגלות התגבש מעמד "של מעין פרדיגמה המכוונת את 25 כל הזרמים הציוניים ומתקבלת כמובנת מאליה על ידיהם" . על אף שהרצל הכיר בייחודיות ההיסטורית של ארץ ישראל, הוא היה פתוח בתחילה לאפשרויות של מדינת מקלט במקומות אחרים, וגם אחרי מותו ב ‑ 1904 יצא הציוני האנגלי ישראל זנגוויל לתור את העולם בחיפוש אחר נחלה שבה יוכלו היהודים לחיות לבטח . הביטוי "שוללי הגלות" נולד מתוך המחלוקת בין ח...  To the book