הפרדיגמה התיאולוגית

לעמו הנבחר - ישראל . היהודים ראו בדחיית מימוש ריבונותם הפוליטית ביטוי לרצון האל ולמעשה "הפקידו בידי האלוהים את האחריות להצלחתם 3 אלוהים בתורו עושה שימוש בכוחות זרים כדי להעניש או לתגמלהפוליטית" . את צאן מרעיתו בכפוף למידת צייתנותו של העם ולדבקותו בו . הריחוק מארץ ישראל כמרכז טריטוריאלי היסטורי נתפס באתוס היהודי כאסון שהמיט העם על עצמו, אך גם כמקור להתחדשות ולצמיחה מוסרית לקראת קיבוץ גלויות, שיבה המונית לארץ המובטחת וחידוש העצמאות הריבונית . מקורותיה של פרדיגמת הגלות ‑ שיבה או הריבונות ‑ תפוצה בחורבן בית המקדש הראשון ובגלות בבל . סיומה של תקופת גלות בבל, בשיבת ציון ובהתחדשות במולדת בעיקר בתקופת עזרא ונחמיה, נתפס באתוס היהודי כסגירת מעגל : נבואות הגאולה התממשו, והעם היהודי זכה לריבונות במכורתו . אך לא היא . ראשית, יהודה לא חזרה להיות ישות ריבונית, אלא נשלטה על ידי האימפריה הפרסית . היהודים בה חיו באוטונומיה תרבותית ‑ פולחנית בטריטוריה מצומצמת, ללא כוח צבאי ריבוני, ומנהיגיהם מונו על ידי הפרסים ושימשו את שולחיהם . לכן אין סימטריה בין מצבם של היהודים ושל היהדות ערב הגלות למצבם לאחר השיבה . ...  To the book