זיכרון קולקטיבי וציווי הביטחון היהודי

ישראל משתמשת בעוצמתה היהודית והבינלאומית כדי להטמיע את לקחי ההיסטוריה כפי שהיא רואה אותם ופועלת לשמר את המונופול על זיכרון השואה מול אלה המנסים לקעקע אותו . תפיסת הביטחון של מנהיגי ישראל ואזרחיה גורסת כי המדינה נמצאת באופן קבוע תחת איום קיומי ועליה תמיד לקחת את גורלה בידה . רונן ברגמן כתב בספרו על המוסד כי האתוס "המהפכני ‑ אקטיביסטי של הציונות לאחר טראומת השואה" הוביל את ישראל לאימוץ מדיניות "החיסולים הממוקדים" במלחמתה בטרור, בקנה מידה שאין לו אח ורע בעולם החופשי . מנהיגי ישראל בוחרים פעמים רבות באסטרטגיית החיסול הממוקד ומצדיקים אותה מוסרית וחוקית, גם כאשר היא עלולה לפגוע בחייהם של חפים 23 מפשע כ"נזק אגבי" וכ"הכרח מגונה" . ישראל ויהודי התפוצות מציגים עצמם פעמים רבות לא רק כתזכורת המוסרית הבינלאומית לעוולות הגדולות ביותר שנעשו נגד האנושות, אלא גם כעם וכישות ריבונית שאף היום מרחפת מעליהם סכנת חיסול . מנגד, מבקרי ישראל, יהודים ושאינם יהודים, טוענים כי ישראל התמכרה לאתוס השואה שהפך לתסביך המעוות את המוסר ואת התרבות הפוליטית הישראליים . החוקר ואיש השמאל היהודי ‑ אמריקאי איין לוסטיג כתב, כי ...  To the book