"החומוס הכי טעים הוא זה שערבים מכינים": הגורמטיזציה של החומוס בישראל ושובה של הערביות המודחקת

הגורמטיזציה של החומוס בישראל ושובה של הערביות המודחקת 321 החיים החברתיים ( 1986 Appadurai ) של פריטי תרבות אשר חוצים גבולות 2 מה תפקידה של זהות זו לאומיים או אתניים מעוצבים על ידי זהותם התרבותית . בעיצוב של דפוסי צריכה ? האם היא חדלה להיות רלוונטית לקריירה התרבותית של דברים אלו כאשר הם "מתאזרחים" בחברת היעד ומיוצרים באופן מקומי, כפי שטען איתמר אבן-זהר ? ( 2 2005, Even - Zohar ) . המקרה של החומוס מעלה שאלות גם בנוגע לתפקידם של מאכלים ( ושל פריטי תרבות חומרית באופן כללי ) אשר נעים בין חברות ותרבויות בייצור ובשעתוק תפיסות של זהות, קרבה והבדל במרחבים משותפים . מאמר זה בוחן את ההיסטוריה של צריכת החומוס בישראל, תוך התמקדות בהיבט מסוים שלה : זיהויו המשתנה של חומוס עם "ערביות" . אני מבחינה בין שלושה שלבים כרונולוגיים כלליים : בתקופת המנדט ובראשית ימי המדינה החומוס נתפס כחלק מרפרטואר של אוכל ערבי, אשר מרכיבים מתוכו הוכרזו ראויים לאימוץ בידי קבוצות שונות של מתווכי תרבות . מסוף שנות החמישים, עם תחילת התיעוש של החומוס והניסיונות לעצב "מטבח ישראלי", "הולאם" החומוס בהדרגה והחל להיות מזוהה עם רפרטואר...  To the book