|
|
155 בהדרגה עמדות מוסלמים בממשלות ובציבורים כלפי שכניהם היהודים, ובעיקר ציוניים . כך נשחקה-נעלמה האבחנה בין יהודים המשולבים בארצות ערב לבין אלה המזוהים עם הציונות ומשתלטים כביכול על אדמות פלסטין המוסלמית-ערבית . זאת, למרות שהפעילות הציונית בארצות ערב הייתה מצומצמת ולא משכה אליה יהודים רבים, שחלקם אף התנגדו לה . גם האהדה המסוימת לציונות מצד חוגים מוסלמים- ערבים קטנים נתקלה בביקורת והתנגדות של הזרמים הלאומיים או לאומנים ערבים, ופחתה-נגמרה, עם התפתחות המפעל הציוני והאירועים האלימים בין פלסטינים לציונים בארץ משנות השלושים של המאה העשרים . במקביל לכך, גברה ההזדהות של ערבים ומוסלמים באזור עם הפלסטינים ; הוקמו “ועדות להגנת פלסטין“ ונשלחו אליה מתנדבים- לוחמים, נשק וכסף, כדי להילחם ביישוב הציוני . בד בבד, הותקפו לפרקים יהודים ובתי כנסת בארצות ערביות על ידי לאומנים ערבים וקנאים מוסלמים . מגמות אלימות אלה התגברו לקראת הדיון באו“ם על תכנית החלוקה בנובמבר 1947 והקמת ישראל במאי 1948 . בהקשר לכך יש לציין כי במושב הוועדה המדינית של עצרת האו“ם ב- 24 בנובמבר 1947 , התריע ד“ר מחמד חוסיין הייכל, הנציג המצר...
To the book |
|
|