|
|
38 הדת השיעים באיראן, שהיו עצמאיים ורדיקליים יותר וראו עצמם כמנהיגים עליונים במדינה ( ״וולאית אל-פקיה״, שלטון חכם הדת ) . כתוצאה מכך, פרט לתקופות מסוימות של השפעת העולמא [ חכמי הדת ] על הסולטאן העות׳מאני ( כגון ביאזיד ה- 2 , 1481 - 1512 , שהחמיר עם היהודים, אך גם קלט את מגורשי ספרד ) רוב הסולטאנים גילו יחס נאות כלפי היהודים . הם השפיעו במידה ניכרת על המערכות הדתיות-עדתיות וחברתיות-כלכליות שלהם, ובככלל זה ביצירת משרת ״החכם באשי״ ( רב ראשי ) , באסיטנבול, וגם בירושלים . העות׳מאנים אפשרו ליהודים, בין היתר, לעלות לארץ ולהתפלל בכותל המערבי, אך לא בהר הבית . אולם בסוף המאה התשע-עשרה הטיל הסולטאן עבדול חמיד ( 1876 - 1908 ) הגבלות קשות על עליית יהודים-ציונים, ובמקביל פעל לחיזוק הצביון האסלאמי של ירושלים, הארץ והאזור . הוא אמר, למשל, לנכבדים ציונים כי אל חרם אל שריף בירושלים ( הר הבית ) נבנה לראשונה על ידי האסלאם והוא אינו מוכן למכור את הארץ הקדושה ליהודים ולבגוד באומה המוסלמית שהטילה עליו להגן עליה . בהקשר זה יש גם להעיר כי בעקבות הממלכות המוסלמיות של האיובים ( בהנהגת צלאח אל-דין שכבש את ירושלי...
To the book |
|
|