הָרֶנֶסַנְס שֶל הַגּוּפָנִיּוּת על ספרו של מירון ח. איזקסון, הדירה בשלמה המלך

[ 177 ] הָרֶנֶסַנְס שֶל הַגּוּפָנִיּוּת בעל תכונות מסוימות, אלא מרכז של פעילות . אנו פועלים את מכלול פעילויותינו באמצעות גופנו . הגוף אינו אובייקט סטטי — הוא לא שולחן או כיסא, שהם אובייקטים בעלי תכונות מסוימות ; הגוף הוא הגוף החי כמקור פעילות . הוא נהפך להיות אובייקט רק כשהוא נעשה לאובייקט עבור הזולת המתבונן בו או במותו של אדם ; או אז מונחת הגופה כאובייקט סטטי ולא כמקור פעילות . המסורת הפנומנולוגית ביקשה אכן להבחין בין הגופניות ( או הגוף החי ) לבין הגוף או הגווייה . הבחנה פורייה זו הובילה להכרה מעמיקה יותר של הגופניות החיה . ב'גופניות חיה' אנו מתייחסים באמצעות איבר אחד שלנו אל איבר אחר ; אנו מניעים יד אחת הלוחצת את זולתה . היד האחת היא אפוא הסובייקט הפועל וזולתה היא האובייקט . אבל ניתן גם להפוך את הסדר והיד שהייתה לאובייקט תיעשה לסובייקט . גופנו החי הוא אפוא מקור להתייחסות עצמית ; התייחסות המלוּוה בתודעה : אני יודע שכעת ידי האחת פועלת על זולתה . התודעה אינה נמצאת מחוץ לגופניות החיה ; אדרבה, היא פועלת בתוכה . כפי שהעירו פול ריקר ומרלו פונטי תודעתנו אינה נוצרת מחוץ למרחב החיים הממשיים של...  To the book