|
|
[ 32 ] אהרן אפלפלד מִבֵּיתוֹ הוֹלֵךְ אָדָם לְהָבִיא מִלִּים שֶׁל אֲחֵרִים לְהַשְׁמִיעַ אוֹתָן בִּפְנֵי אָבִיו וְאִמּוֹ . הֵם בּוֹדְקִים בְּיָדָיו אִם הֵבִיא עֲבוּרָם אֶת הַדִּבּוּר עַצְמוֹ . שֶׁתָּמִיד יָכוֹל הוּא לִתְעוֹת בֵּין חַדְרֵי בֵּיתוֹ, לִֹשְאֹל הֵיכָן רוֹעִים אֶחָיו וּלְחַפֵּשֹ פְּרִיחָה בְּקִיר יַלְדוּתוֹ . תָּמִיד בְּבֵיתוֹ מִישֶׁהוּ יִשְׁמֹר עֲבוּרוֹ אֶת אֲסוֹנוֹ וּמִישֶׁהוּ אַחֵר יַחֲלֹם אֶת חֲלוֹמוֹ . בשיר קצר זה הבית הוא האסון והחלום בכפיפה אחת וגם הבית של יוסף, שהלך לחפש ומצא מה שמצא . הבית שקשה לנו עִמו ובה בעת אי אפשר בלעדיו . שירתו של איזקסון מלאה רגש ורגישות ומשום כך היא זקוקה להרבה גְדרות, כדי שהסנטימנטליות לא תציף אותה . הסנטימנטליות היא האויב האמתי של כל אמנות . כדי להתגבר על הרגש הרב או על הרגישות הרבה נעזר איזקסון בלשון בהירה והגיונית . לא שלשון זו מבהירה תמיד הכול, אך לעולם אין הפרטי שלו — גם הפרטי מאוד — נשאר בצמצומו וסגור בדל"ת אמותיו . הפרטי שואף אל הכללי . במילים אחרות, אל הטעם והמשמעות . הבית, האישה, הילדים, ההורים — זו הסירה השטה על פני מים רבים . אִם ת...
To the book |
|
|