ארבעת הממדים של כלכלת האיברים

פרק שני | כלכלת האיברים 72 המת , לאחר שהתבשרו על המוות , מתבקשים לתת את הסכמתם לתרומת איבריו . לפיכך , החתימה על כרטיס תורם מעידה על רצון המת , אך ההחלטה הסופית נותרת בדרך כלל בידי המשפחה . שלא כמו בכלכלת איברי מתים , בכלכלת איברי חיים אין מתכונת של הסכמה מדעת , שמעניקה הכשר לפיצול בין הגוף ) הפרטי ( לאיברים ) הציבוריים ( . כמו כן אין בה מנגנון מפואר של הסברה , ולא כללי אתיקה ברורים . בכלכלת איברי החיים גיוס האיברים נמצא מחוץ להישג ידה של המדינה או של סוכניה , והוא פרי יוזמות פרטיות של החולים ובני משפחותיהם . המדינה רשאית לאשר או לפסול את התרומה , אך אינה יכולה ליזום אותה . לשם אישור התרומה , הרשות הציבורית המפקחת בוחנת את טיב היחסים בין התורם החי לבין המקבל . זוהי נקודת עצירה במסלולו של האיבר בין גוף לגוף . האישור נעשה בדרך כלל על פי מעטפת מוסרית אחידה וקבועה מראש - אלטרואיזם המוגדר על דרך השלילה . זו המתכונת הנחשבת ראויה לתרומה בין אנשים חיים . היחסים המורכבים והמסועפים המובילים להחלטה לתרום איבר מצומצמים למתכונת קשיחה הקובעת אילו מניעים לגיטימיים לתרומה ואילו לא . הטכנוקרטיה מבקשת א...  To the book