|
|
פרק שלישי : פדיון שבויים 81 שמחייב היחלצות לפדיון השבויים . המשנה איננה מטילה את האחריות לשחרר את השבויים על מִגזר מסוים - שארי בשרו של השבוי דווקא , או להבדיל , קהילתו ; כמו כן אין היא מגדירה את הפרקטיקות הרצויות שיש לנקוט כדי לחלץ את השבויים . במקום זאת מנוסחת לשונה באופן הכללי ביותר : " להוציא " . מטעמים אלה דומני שיש להבין את ההלכה כתביעה עקרונית שמופנית הן לאדם הפרטי הן לקהילה כולה . התוספתא המקבילה מוסיפה להירארכיית הפדיון גם את הרב : 40 הוא ואביו ורבו עומדין בשבי , הוא קודם לרבו ורבו קודם לאביו ואמו קודמת לכל אדם . איזהו רבו ? רבו שלמדו תורה לא שלמדו אומנות . ואיזה ? זה שפתח לו תחלה . ר ' מאיר אומר : רבו שלמדו חכמה , לא רבו שלמדו תורה . ר ' יהודה אומר : כל שרוב תלמודו ממנו . ר ' יוסי אומר : כל שהאיר עיניו במשנתו . ) תוספתא , הוריות ב , ה , עמ ' 476 ( אם המשנה יצרה סדר קדימויות בין האיש והאישה בשאלת החילוץ מן השבי , התוספתא ממקמת את סדר העדיפויות לחילוץ מן השבי ביחס לבן : קודמת לַכל אימו - כאישה ; לאחר מכן הוא עצמו . נראים הדברים שהרציונל כאן הולך בעקבות דרשת ר ' עקיבא על '' וְחֵ...
To the book |
|
|