פרק שישי: דויד אבידן — האני המשקיף על עצמו מבחוץ

756 תוספות : חדשנות ומהפכנות למה שקרוי פואטיקה, יהיה מנוגד לפי טבעו להבעה הרואה עצמה בת-חורין, משוחררת כליל מכל צמידות לנהגים שקבעו קודמיו של המשורר, ואפילו לנהגים שהחלו לקנות להם שביתה בשירים שלו עצמו . הפואטיקה היחידה הבאה אפוא בחשבון בשביל משורר כאבידן היא, לכאורה, אנטי-פואטיקה, או כינון והרס מתמידים של הנחות על מהות הפיוט . אולם למעשה מצויה גם אצל אבידן תשתית רוחנית, עליה מוצבת עשייתו בתחום הפיוט . אבידן אינו רק כותב שירים אלא מרבה להרהר במהותם ונותן 1 מעיד על לכך ביטוי . כינוי הקבצים השונים של שירתו בשמות מתארים, התייחסות הבוחנת את היציב בשיר בצד המשתנה . גם בגופי השירים מנסה המשורר להיות פרשן של עצמו . הוא מתעכב על פשר הנָמֵר המופיע בשיריו, ועל בעיית הצופן שבו הוא משתמש . אבידן מסביר מדוע הוא נזקק לצירוף מילים בשיריו, כל אלה, תוך ניסיון להישען על חוקיות קבועה של השירה . הוא מגדיר מפעם בפעם את מהות השירה וחותר לבטא מסכת פואטית משל עצמו . מובן מאליו שמסכת זו עצמה אינה מופקעת מן התמורות המהפכניות המתגלות במכלול ההבעה הפיוטית שלו . יתר על כן, מאחר שמדובר באני-מהתל, שוב אי אפשר לדעת מ...  To the book