פרק שמיני: ממגילת האש לשירי מכות מצרים

328 תוספות : חדשנות ומהפכנות הן חייבות להיות יצירות המקיימות סמיכות של תוכן וצורה, שהסגולי והתקופתי ולא רק האישי — משמשים בהן יחדיו . ב . יצירות ייצוגיות "מגילת האש" של ביאליק ו"שירי מכות מצרים" של אלתרמן הן ממיטב ההישג של שירת התחייה ושירת ארץ-ישראל, שבהן הציגו מחבריהן תפיסה היסטוריוסופית הערוכה בדפוסי הבעה פואטיים נבדלים . חורבן בתי המקדש, הראשון והשני, מתוארים יחדיו ב״מגילת האש" . מלחמת העולם השנייה על כל מוראותיה מיוצגת ב"שירי מכות מצרים" . מוסיף לכך מעמדן בעיני מחבריהן כיצירות חותָם . ביאליק חתם ב״מגילת האש" את ספר שיריו ובה גם נחתם הז׳אנר שקרא לו "שִׁירוֹת", משמע יצירות הנדרשות לנושאים רבי חשיבות מבחינה לאומית ( "המתמיד", "בעיר ההרֵגה", "יונה החייט" ) , מבחינה מיתולוגית ( "מתי מדבר" ) וממהות העולם והאמנות ( "הבריכה" ) . אלתרמן חתם ב"שירי מכות מצרים" את הרצף הקאנוני שהחל ב'כוכבים בחוץ' ונמשך ב'שמחת עניים', בצעד הדרגתי משירת היחיד לשירת הרבים . חתימה אין משמעה רק מתן חשיבות למה שקדם ונחתם, אלא גם ציון-דרך חשוב ביחס להמשך . מסתמן בשתי היצירות מהלך מייחד, סגולי, מתחנות סיום לתחנות חד...  To the book