פרק רביעי: אורלוגין או סנה

פרק רביעי : אורלוגין או סנה 93 ברם, ניתנה האמת להיאמר, כי ההזדקקות לשירת שלונסקי כאל שירת התקופה צוררת בחובה אי-נחת . הניגודים התהומיים שֶׁבָּהּאינם ניתנים ליישוב . האוטופיה של הגלבוע נראית מושלמת מדי, השקיעה של הונולולו חטופה מדי . אם נועד לשירה התפקיד לחשוף את פניה של המציאות, אין היא יכולה להתעלם ממשחק האור והצל, המצוי בה תדיר . הרצון להטיל על שירת שלונסקי אחדוּת עיגולית, מחזורית, מעין דיאלקטיקה מודעת המשחקת עם הטוב שבתקופה ועם הרע שבה, כעם תזה ואנטיתזה, נדחה 6 בוודאי שאין לראות במשחק 5 ואם מלכתחילה . בצדק, אם לאחר חרטה, הניגודים יצר הפרזה לשמו, אלא אם כן מזלזלים ברצינותו של המשורר . דווקא הסתירה, המתבצרת לעיתים בין ההיגד בפרוזה של המשורר ובין הביטוי הפיוטי, היא עדות של השתחררות השיר מכל דוגמה או עיקרון, שאינו תואם את מעמקי-הנפש . תכונת המוקיון, ששלונסקי ייחס לעצמו, היא מתוך החשבת אמנותו ולא מתוך זלזול בה . אין לתלות בה, כפי שעשה 7 את הנכונות לראות בבוהו יסוד-עולם . סדן והמתיק משפטו לאחר-מכן, ההנחות העיוניות של שלונסקי יכולות היו לספק מוצא נוח לבעל התמה המבקש את הזמן, כפי שהוא מוכר ...  To the book