פרק שישי: האנדרטא השמינית

718 תוספות — פואטיקה : מורשה ותמורה לִנְטֹעַ בָּהּ מַטָּע אֲשֶׁר נָטְעָה אִמִּי בְּאַהֲבָה וּבְשִׁיר אִשָּׁה רַעֲנָנָה, במעבר, המכין את הדרך להיפוך מאפס לשבע, מתחלפת מילת השלילה לא, במילת המשאלה לו . — “ולי לוּאך שֻׁלחן" . ההזיה מקשרת בין השולחן האחד שאיננו לשולחן האחד שימלא את החסר . ההנמקה להעדרו של השולחן היא בנדודים המתמידים, בחיי עראי . “נדדתי כל ימַי, אולי אשוב אֶדּוֹד . . . / נכסי — דלא-ניידי לא לנודד, לא לי" . ראוי לציין כי טשרניחובסקי תיעד את מקום חיבור השיר : ירושלים ותל-אביב וביום אחד, שמונה-עשר לתשיעי, אלף תשע מאות שלושים ושבע . אפשר שנרמז גם בכך גורלו של נודד, החי בשתי ערים בעת ובעונה אחת . רעייתו התגוררה בקטמון בירושלים . הוא עצמו גר כל ימות השבוע בתל-אביב . הוא לא זכה בבית או בדירה משלו . המשאלה ההזויה של הנודד מסתכמת באחד תמורת אחד . על השולחן שאינו של המשורר — ההנחה מובלעת היא כי האני הדובר בשיר מתגורר בחדר שכור וגם השולחן שבחדר אינו שייך לו — יהיה דבר אחד משלו . "אם לא שֻׁלחן שלי, יוצב עֲלֵי שֻׁלחן דבר כֻּלו שלי" ( שם ) . והדבר האחד הרי זו אנדרטא אחת . “דבר אחד אני רו...  To the book