פרק ראשון: תמורה וקבע

288 תוספות — פואטיקה : מורשה ותמורה אולם העיון בהתבטאויותיו של ביאליק מגלה העדפה ברורה של התמורה כאשר מדובר בתפיסת האמנות, לשון השירה, אמצעיה הראשיים, חרוז ומשקל . רק ההסתכלות הפונה מן האמנות והשירה בדרך כלל אל הביטוי הפיוטי העצמי משאירה מקום אצל בעל "אחד אחד ובאין רואה" ליסודות של קבע . נמצא גם את הניסיון להגיע כמו ב״ספיח" לידי מיזוג של שתי הגישות, קבע ותמורה בלשון מראות שיש בה מן הריבוי ומן ההתייצבות, מן התסיסה המתמדת ומבַּקָּשַׁת ההיקבעות גם יחד . ב . לשון האמנות בהבחינו בין החוקר ובין האמן היוצר, טוען ביאליק כי הראשון מחפש אחר החוקיוּת הקבועה הבלתי משתנה, ואילו השני יודע כי העיקר טמון בהתחדשות ובשינוי המתמידים . גם חוקר האמנות והיצירה שואף לגלות את הקבוע : "המלומד בא אחר היוצר ומתבונן . המלומד שמח כשהדברים נשנים והוא מוצא סיוע לחוקים קבועים, והיוצר — להפך, שמח כשהוא מוצא יוצא מן הכלל, פריצות גדר, חידוש" . כאן מגיע ביאליק לידי מסקנה כי החוקר לעולם לא יוכל לעמוד על שורשהּהנסתר, העלום, של היצירה הספרותית . ולהלן הוא כותב : "אי אפשר שיהיה הכול חדש, שיעשה כל יוצר ביומו שלו מה שנעשה ביומ...  To the book